<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן קע"ג</h1>
<h2>דף כט.</h2>
שאלת שמעון תפוס בכוס של כסף, וראובן טוענו שלי הוא והשאלתיו לך, ושמעון משיבו לא כי אלא מאבי ירשתי אותו. והלך ראובן והביא עדים שהוא השאילו לשמעון זה בפניהם, וכוס זה הוא מהדברים העשויין להשכיר ולהשאיל. טען שמעון עדי שקר הם ששכרם ראובן להעיד בכך, והביא עדים והעידו שראו כששכרם ראובן להעיד בכך. אחר כך הביא ראובן עוד עדים אחרים והעידו שהכוס הזה הוא של ראובן והשאילו לשמעון זה בפניהם. הודיעני אם נדון כאן כאותה שאמרו בפרק אלו נערות [כתובות ל"ו ע"ב] כיון דטרח לזייופי אימא זייופי זייף, או דילמא התם בדידיה הוא דאמרינן דטרח וזייף אבל הכא אמרינן אם אלו הוחזקו בפיסול כל העולם מי הוחזקו, וגדולה מזו אמרו [ב"ב ל"א ע"א] נהי דאיתכחוש באכילתה באבהתא מי איתכחוש, אלמא אפילו בעדות אחד לא אמרינן, כל שכן בשני כתי עדים שלא (בפסול) [נפסול] לאחרונים אף על פי שנפסלו הראשונים. תשובה דבר ברור הוא, דאפילו נתברר דשכר לראשונים להעיד לו בשקר אין לפסול לאחרונים בכך, שאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו, ומחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בפ"ק דמכות [ה' ע"ב] הוא, דגרסינן התם ההיא איתתא דאייתי סהדי ואישתקור אייתי סהדי ואישתקור ארשב"ל הוחזקה זו א"ל רבי יוחנן אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו, וקיימא לן כרבי יוחנן. וכל שכן בזה דאפשר כששכרם זה לא להעיד לו בשקר שכרם אלא להעיד לו על מה שראו, ונהי דעדותן בטלה מדתנן [בכורות כ"ט ע"א] הנוטל שכר להעיד עדותיו בטלות, מכל מקום הענין אינו מתברר בכך שהוא שקר ועד שיעידו אלו שהוא שכרם להעיד לו בשקר אין ראובן זה מוחזק בשקרן. ואפילו לא באו עדים אחרים על השאלה מוציאין הכוס מיד שמעון ונותנין לו, כיון דהוא מהדברים העשויין להשאיל ולהשכיר, דדל העדים מהכא הו"ל כלים העשויין להשאיל ולהשכיר וכל שראה מוציאין ונותנין לו ואף על גב דליכא עידי שאלה, כההיא דספרא דאגדתא וזוגא דסרבלא [ב"מ קט"ז ע"א]. ואף על פי שאין אנו צריכין לדון זה בנדון שלפנינו כתבתי לך להתלמד ממנה למקום אחר.
